אדם הפטר: מוסיקאי ואמן
אדם הפטר: מוסיקאי ואמן

היסטוריה קצרה של הזמר העברי
"ההיסטוריה הפנימית של עם שוכנת בתוך שירתו"
מאת: אדם הפטר

שנות השמונים והתשעים.

בתחילת שנות השמונים, עלו על מפת המוזיקה הישראלית שתי להקות רוק חדשות: להקת "בנזין" מאזור הקריות, ולהקת "תיסלם" מאזור תל אביב. מנהיג בנזין, המלחין, הזמר והגיטריסט המוביל היה יהודה פוליקר, כאשר הגיטרה החשמלית שלו נותנת את הטון. פוליקר גילה בהמשך כישרון בסגנונות נוספים. הטקסטים של בנזין נכתבו בעיקר על ידי התמלילן יעקב גלעד. מלהיטיה הבולטים של הלהקה: 'יום שישי', 'זהו בעצם הכל', 'משמרת לילה', 'חופשי זה לגמרי לבד' ו'גשם'.

היוצרים המובילים בלהקת 'תיסלם" היו: יאיר ניצני, יזהר אשדות וצוף פילוסוף, כאשר הזמר המוביל הוא דני בסן. משיריה הידועים יותר של הלהקה: 'רדיו חזק', 'יש לך אותי', 'כשאת בוכה את לא יפה' (גרסת כיסוי לשירו של אריק אינשטיין). שתי הלהקות משכו להופעותיהן את הנוער כאבן שואבת.

ב - 1983, לאחר פירוק "בנזין", פנה פוליקר לקריירה עצמאית. הסגנונות המוסיקליים שלו מגוונים: רוק, בלדות ומוסיקה יוונית. יהודה פוליקר הוא דור שני לשואה. בתקליטו 'אפר ואבק' (טקסטים של יעקב גלעד שהולך איתו דרך ארוכה לאורך הקריירה העשירה) באים לידי ביטוי חוויות, שספג מהוריו הניצולים. תקליט מרכזי נוסף הוא 'עיניים שלי' - שירים יווניים מתורגמים בביצועו.

פוליקר משדר אמינות ורגש ומצליח לחדור ללב הקהל. זכה לסחוף להופעותיו אלפים רבים, שגדשו, בין היתר, את יציעי ה'אמפי' בקיסריה וה'סינרמה' בתל אביב. פוליקר זכה להופיע במופע משותף עם כוכב הזמר היווני יורגו דלארס. מלהיטיו הגדולים של פוליקר: 'הצל ואני', 'דברים שרציתי לומר', 'שלל שרב', 'פחות אבל כואב', 'חלון לים התיכון', 'כשתגדל', 'רדיו רמאללה'.

שותפו ליצירה של פוליקר, יעקב גלעד, כתב שירים מוכרים נוספים (בביצועם של זמרים שונים). בין השירים: 'מילה טובה', 'ילדות נשכחת', 'ימים טובים', 'ארבע לפנות בוקר', 'דרך הכורכר'.

דיויד ברוזה הוא יוצא להקה צבאית. את הפריצה הגדולה עשה בראשית שנות השמונים עם התקליט 'האישה שאיתי', שירים ספרדיים מתורגמים על ידי יהונתן גפן. בחירת הכיוון היתה מוצלחת מאוד על הרקע הספרדי של דיויד ברוזה. סגנון נגינתו בגיטרה, המתבסס על קצב הפלמנקו יחד עם משחקי תיפוף, ושירתו הסוחפת הביאו לתוצאה מרשימה. התקליט הושמע ברדיו כמעט ללא הפסקה. 'האישה שאיתי' נחשב לתקליט הנמכר ביותר בארץ עד לימים אלה ממש (תחילת 1998). להיטים בתקליט: 'האישה שאיתי', 'סיגליות', 'בנהר של סביליה'. ברוזה שר כמובן גם חומר מקורי משלו: 'מתחת לשמים', 'דניאלה', 'יהיה טוב', 'חיפה חיפה', 'סתיו מסוכן', גרסה ל'שיר אהבה בדואי' יחד עם יעל לוי (לחן של יצחק קלפטר).

השיר 'יהיה טוב', היה למעשה הניסיון הראשון של ברוזה להלחין. יהונתן גפן צרף את דיויד ברוזה למופע שלו "שיחות סלון" – 1977. השניים החליטו להגיש מידי שבוע, שיר, המבטא נושאים בוערים שהעסיקו את החברה הישראלית באותה תקופה. גפן כתב את הטקסט ל'יהיה טוב' סמוך מאד לביקור הנשיא המצרי אנואר סאדת בכנסת בירושלים. באותה תקופה היה ברוזה בשרות מילואים. דיויד צפה יחד עם החיילים בשידור הישיר המרגש וההיסטורי. בו במקום כשהוא יושב עם הגיטרה, הוא החל להלחין את 'יהיה טוב'. שיר של תקווה.

מקום של כבוד שמור למפיק לואי להב בעיצוב פני הרוק הישראלי. את טביעת האצבע שלו ניתן למצוא אצל אמני רוק לא מעטים. להב הכריזמטי ידע לכוון ולהתוות דרך מתוך החיבור החזק שלו לרוק העולמי, ולהשפיע על הצליל של להקת תמוז, דויד ברוזה, להקת תיסלם, שלמה ארצי ועוד רבים וטובים.

שתי הלהקות, שהתחרו על אהדת הקהל והצליחו לכבוש אותו אחרי ש"בנזין" ו"תיסלם" התפרקו, היו "משינה" ו"החברים של נטשה".

להקת "משינה" הוקמה ב - 1984. סגנונה בלחן ובטקסטים ייחודי ביותר. רוב הלחנים הם של חבר הלהקה, שלומי ברכה. הזמר המוביל הוא יובל בנאי (בנו של השחקן, יוסי בנאי). "משינה" החזיקה מעמד כ - 10 שנים, יותר מכל להקת רוק אחרת. מהבולטים בשיריה: 'רכבת לילה לקהיר', 'אופטיקאי מדופלם', 'למה לי פוליטיקה עכשיו', 'ברחובות שלנו', 'הכוכבים דולקים על אש קטנה'. לאחר התפרקות הלהקה, המשיך יובל בנאי בקריירה עצמאית, תוך שהוא לוקח חלק גדול יותר ביצירת החומר: 'לא יכול לעצור את זה', 'גורל נדוש', 'אני זוכר', הם חלק משיריו החדשים של הזמר הכאריזמטי. ישנם אמני רוק ש'יש להם את זה' כאשר הם על הבמה. יובל הוא אחד מהם.

"החברים של נטשה" פיתחו סגנון חשמלי אקוסטי. נושאי השירים והלחנים מאוד ייחודיים. טקסטים חודרניים, בדידות, קושי והתמודדות. מיכה שטרית אחראי לחלק מהטקסטים. משיריה הבולטים של הלהקה: 'מלנכולי', 'על קו הזינוק', 'אני אוהב אותך', 'הוא אוהב אותה והיא אותו' ('זה נחמד, אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה אם אין בו פרחים וכינורות שמנגנים, זה לא רומן, זו סתם בדידות'). ארקדי דוכין, מלחין וזמר מוביל ברוב השירים. אישיותו המיוחדת וכשרונו להלחין ולשיר בצורה כל כך טבעית וישירה, הפכו את ה'נטשות' ללהקה משובחת, ששיריה יושמעו, לדעתי, עוד שנים רבות.

"החברים של נטשה" התפרקו ב - 1996. ארקדי דוכין המשיך לבדו ובהצלחה רבה ('יש לי חדר משלי'). ארקדי שייך לאלה שהמוסיקה זורמת מתוכם באופן טבעי לחלוטין, ללא לימודים מסודרים. אחד השיאים בקריירה של ארקדי דוכין הוא קונצרט, שנערך בתחילת שנות התשעים, כאשר הוא שר ליד הפסנתר ומלווה על ידי התזמורת הפילהרמונית. לאחר האירוע אמר: "הרגשתי קצת מוזר, כולם כאן על הבמה קוראים תווים חוץ ממני". ארקדי דוכין אחראי לביצוע תקליט משירי היוצר הרוסי ויסוצקי. השיר 'טמבל' הוא הבולט בתקליט זה.

זמר וזמרת, שהחלו את דרכם כמזוהים עם הזמר המזרחי ופרצו לאחר מכן לסגנונות שונים ומגוונים הם מרגלית צנעני וחיים משה.

בשנים הראשונות של הקריירה נהגה צנעני לשיר בשמחות וחאפלות. היא נגעה במוסיקה מזרחית ומערבית גם יחד. ואכן, מרגלית צנעני היא יצור כלאיים, השירים שלה מבטאים זאת בצורה חזקה מאוד: 'עוד יהיה לי' (יום אחד אולי אפרוש כנפיים), 'אבק דרכים', 'בוסתן ספרדי',' נערי שובה אלי', 'שמור אותי', 'קפה אלהמברה', 'כמו שאתה יודע', 'חומות חימר', 'בחיים תמיד צריך מזל', 'בכרמי תימן' ו'מחרוזת ערבית'. ב - 1989 הקליטה מרגלית את 'מנטה' בסגנון רוק, כאשר ירוסלב יעקבוביץ' מוביל מבחינה מוסיקלית. במשך השנים הקליטה "מרגול" חומרים נוספים בסגנון ישראלי מערבי. חלק מהשירים נוגע בבלוז.

מי שזכה לכינוי 'יהורם גאון של המזרחיים' הוא הזמר בעל הקול הנהדר - חיים משה. במקביל לצנעני החל גם הוא את דרכו כזמר שמחות וחאפלות. עם השנים הצליח לחדור לתכניות רדיו וטלוויזיה, שהפכו אותו ל'זמר של כולם'. שיריו של חיים משה חוצים גבולות וקהל היעד שלו רחב מאוד. שירים מזרחיים כמו: 'אהבת חיי', 'לינדה לינדה', שירים יווניים כמו: 'תודה', 'הקולות של פיראוס' ושירים בעלי אופי ישראלי מובהק כמו: 'כל נדרי', 'נשבע', 'את כבר לא איתי'. נזכיר, שבסוף שנות השבעים שר חיים משה בלהקת "צלילי הכרם". התקליט 'אהבת חיי' (1983) הוציא אותו מאלמוניות להצלחה גדולה.

באמצע שנות השמונים אנו עדים לפריצה של שתי קריירות גדולות: ריטה ורמי קלינשטיין, יחד וכל אחד לחוד. לחנו של קלינשטיין לשיר 'שיר אהובת הספן', ששרה ריטה הוא ששם את שניהם על המפה, כל אחד בתחומו. ריטה, בעלת הקול המדהים, שאינו נופל מזמרות גדולות בעולם, היא בוגרת בית הספר 'בית צבי'. הופעתה משולבת בדרמה, תוך שהיא 'נכנסת' לשיריה בצורה מאוד משכנעת. הזמרת משלבת את יכולת המשחק שלה במחזות זמר ובסרטים. לזכותה ביצועים מרשימים ל'הכניסיני תחת כנפך' ו'ילדים זה שמחה', שאינם שירים מקוריים שלה. הופעתה של ריטה מתובלת בגימיקים. חשיפת הכתף באירוויזיון ('שביל הבריחה') הוסיפה לא מעט לעניין הגימיק. ריטה מצליחה לסחוף אלפים להופעותיה ונותנת 'שואו' עד הסוף. להיטים נוספים שלה: 'עבד של הזמן', 'ערב כחול עמוק', 'ביתי הנעול', 'אני חיה לי מיום ליום'. את רוב שיריה הלחין רמי קלינשטיין. ראוי להזכיר, שלפני החשיפה הגדולה שרה יחד עם רמי בצמד "רמי וריטה".

קלידן, מעבד מוסיקלי, זמר ומלחין הוא רמי קלינשטיין. כקלידן וכמעבד, השתתף, בין היתר, במופע המשותף של גידי גוב ויהודית רביץ (1994). רמי עשה קפיצה גדולה בקריירה בשנות התשעים והפך בהדרגה לכוכב, במיוחד של הנוער. שיריו מעורבים: מוסיקת רוק וגם בלדות שקטות. כשם שאצל יצחק קלפטר הגיטרה החשמלית היא המובילה בחשיבה המוסיקלית, אצל קלינשטיין זהו הפסנתר. השירים השקטים בסגנון 'ארץ ישראל היפה', 'עוד לא תמו כל פלאייך' ו'תפוחים ותמרים' כבר מושרים בערבי זמר עברי ושירה בציבור. להיטים נוספים לאורך השנים: 'אש', 'צעיר לנצח', 'קר שם בחוץ', שיר הנושא מתוך סדרת הטלוויזיה לנוער 'עניין של זמן' (בביצועו של גידי גוב).

'כל מה שתרצי, מה שתבקשי, בכל כוחי אעשה בשבילך'. כך שר קלינשטיין באחד משיריו, מילים המבטאות אהבה ונתינה של אוהב לאהובתו, אם ילדיו. פעם שרו מילות אהבה דומות ויפות לא פחות, אלא שאז התכוונו למולדת האהובה. לדוגמא: 'מלאו אסמינו בר ויקבינו יין, בתינו הומים, הומים מתינוקות, ובהמתנו פורה, מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין, ואין עדיין?'

בוגרת סדנת התיאטרון של בצלאל אלוני בשכונת התקווה בתל אביב, עפרה חזה, הצליחה לפלס את דרכה מ"השכונה" עד אמריקה. מספר תקליטים 'עשו אותה' לאורך השנים: 'על אהבות שלנו', 'פלש גורדון', 'הגשם' ו'שיר הפריחה'. אלה הפכו אותה לאלילת נוער וכוכבת של ממש. התקליט השני כלל שירים של רבי שלום שבזי: 'סעי יונה', 'עם ננעלו', 'ספרי תמה', 'אילת חן', שהבליטו את סלסולי קולה התימני ותחושת הבית שלה. שלושה תקליטים חשובים נוספים יצאו לאור בביצועה של עופרה בתחילת שנות השמונים, כאשר שירים ישראלים, שנכתבו בעיקר על ידי מלחינים מלפני או סמוך לקום המדינה ונחשבו שירי ארץ ישראל, המזוהים יותר עם אשכנזים, הפכו דרכה לשירים אהובים גם על ידי הקהל המקורב בעיקר לזמר המזרחי. שלושת התקליטים נמכרו בהצלחה גדולה וזכו להשמעות רבות ברדיו. אזכיר מספר שירים מתוך תקליטים אלה: 'יש לי גן', 'נערה ושמה כנרת', 'נעמה', 'ערב שח', 'רועה ורועה', 'דבקה רפיח' (לי יומי ולי לילי). ביצועיה של עופרה חזה לשירי ארץ ישראל הוסיפו למעמדה כזמרת קונסנזוס לאורך השנים. להיטים נוספים שלה: 'גורל אחד', 'לאורך הים'.

מלחין מוכשר וייחודי, שכותב את רוב המילים ללחניו הוא אהוד בנאי. סיגנונו נוגע בים תיכוני, ויש בו השפעות ערביות חזקות, במיוחד במעברי הגיטרה. אהוד שר בעיקר על בעיות חברתיות ואישיות. במספר שירים עוסק היוצר בבעיות הקליטה של עולי אתיופיה בארץ. שיריו 'כולם יודעים' ו'מהרי נא' (יש לו חום גבוה) תפסו מקום בולט בתכניות הרדיו. אהוד בחר להלחין אותם במקצב חמישה רבעים, המוציא אותנו, המאזינים, מהנוסחאות שאנו מורגלים לשמוע בדרך כלל (ארבעה רבעים או אפילו שלושה). אהוד בנאי מקרין אמינות ופשטות בדרך ההגשה. להיטים נוספים שלו: 'זמנך עבר', 'עגל הזהב', 'עיר מקלט'.

בנאי נוסף, מאיר, הקליט מספר שירים, שזכו להצלחה לאורך השנים: 'שירו של שף שף', 'אל תלכי מכאן', 'אהבה קצרה', 'שער הרחמים', 'וביניהם', 'גשם'.

שלומי שבת בקולו החם והמלא העניק לנו את 'בגלל הרוח', 'מרגריטה', 'אל תלכי רחוק מדי', ואת גרסת הכיסוי לשיר 'מיקה', שכתב והלחין בתחילת שנות השבעים יאיר רוזנבלום עבור 'להקת הנח"ל'. אחותו של שלומי, לאה, שרה את 'רק החיים' ו'ירח בשמים'.

שני שמות נרדפים בעולם הרוק הישראלי הם רמי פורטיס וברי סחרוף. פורטיס ניסה להוביל את מה שנקרא 'מוסיקת הכאסח'. בסוף שנות השבעים היה שותף להוצאת תקליט בשם 'פלונטר'. המוסיקה ,שעשה פורטיס בשנים אלו, היתה תגובה ואולי אף הסתייגות מהמוסיקה, שנעשתה בארץ באותן שנים (התמסחרות וחוסר דמיון). פן נוסף היה לנסות לעקוב אחרי הנעשה באירופה, תוך דגש על כלים אלקטרונים והעדפה של קטעי מוסיקה ארוכים יותר. פורטיס הוא אמן אנרגטי ומוחצן. הופעתו על הבמה סוחפת והוא פשוט 'לא עושה חשבון' ונותן את עצמו עד הסוף. מאחר ולא זכה להתייחסות הולמת בתחילת דרכו, עזב את הארץ והסתובב באירופה. תוך כדי עבודתו המוסיקלית בחוץ לארץ היה בלהקת 'מינימל קומפקט' יחד עם סחרוף, שניגן בגיטרה חשמלית.

להבדיל מרמי פורטיס, ברי סחרוף סולידי ומעט עצור. בתקליט של פורטיס 'סיפורים מהקופסא' משמש ברי סחרוף כגיטריסט. תקליט משותף של השניים '1900' גרר בעקבותיו תקליט בהופעה חיה 'כשהגיטרה מנסרת את הלילה'. משיריו הבולטים של פורטיס: 'חתול מפלצת', 'אמריקה', 'תלוי על הצלב', 'אינקובטור'. משירי סחרוף: 'האיש שבקיר', 'אמונה עיוורת', 'הכל או כלום', 'חלליות', 'כמה יוסי', 'מפנה מקום', 'חם על הירח'. ברי סחרוף משמש מדריך ללהקות רוק צעירות.

יזהר אשדות, יוצר בולט בלהקת 'תיסלם", פרץ בתחילת שנות התשעים עם חומר מקורי משלו בסגנון רוק-אקוסטי וקצר הצלחה רבה. זכיתי לצפות באחת מהופעותיו והתרשמתי מאוד. הוא סוחף ומעניין. הנה כמה מהבולטים משיריו: 'מה תאמרי', 'התחלות', 'נועה של הים', 'איש השוקולד', 'צילו של יום קיץ'.

לקראת סוף שנות השמונים ובעיקר בשנות התשעים, הפכה מלאכת ההפקה של תקליטים (דיסקים של היום) לדבר פשוט בהרבה מאשר בתקופות קודמות. מספר האולפנים גדל, והאמצעים הטכניים השתכללו ללא היכר. תקופת ההכנה, שלקחו האמנים של פעם לקראת הדבר הגדול הזה, שנקרא תקליט, היתה ארוכה ומלאת חששות. בדרך כלל הוקלטו תקליטי שדרים לשירים בודדים. לאט לאט, עם החדירה לתודעת המאזינים, תוך כדי השמעות ברדיו, ותחושת הביטחון הנרכש של האמן והחברה המשקיעה, יצא לאור התקליט המיוחל. זכורה לי 'תקופת ההמתנה' לקראת צאת תקליטו הראשון של אריאל זילבר - 'רוצי שמוליק' (אמצע שנות השבעים), כאשר חלק משירי התקליט הושמעו ברדיו זמן רב קודם לכן.

פרט לאמצעים הטכניים המשופרים קמו בארץ תחנות רדיו וטלוויזיה רבות, כך שיותר יוצרים וזמרים מבצעים קבלו את ההזדמנות להתפרסם. מאמצע שנות השמונים ואילך רבו הסגנונות במוסיקה הישראלית: פריחה של המוסיקה המזרחית-ים תיכונית, שתקעה יתד גם באמצעי התקשורת, מספר לא מבוטל של להקות רוק צעירות עם השפעות חזקות מחו"ל, יוצרים עם אמירות חזקות כולל מסרים פוליטיים, ולהקות של אמצע הדרך הממזגות מזרח ומערב.

אחד היוצרים הצעירים, המהווה דור המשך במוסיקה המזרחית הים תיכונית, הוא יוני רועה. 'איזו מדינה', 'כותל המזרח', 'פרי גנך', הם חלק משירים שכתב לזמרים שונים. לאחרונה (1998) הקליט דיסק מפרי יצירתו ובביצועו ('אז מה אם היא אוהבת?'). בחודש מאי, 1998, הגיע יוני רועה להישג נאה, כאשר חבר ליוצרים מכובדים כאביהו מדינה, דקלון ובועז שרעבי בערב, שהתקיים במסגרת 'פסטיבל ישראל-ירושלים' לציון תרומתו של הזמר הישראלי הים תיכוני לתרבות הישראלית.

המפיק, הזמר ומספר הסיפורים, דודו אלהרר, הגיב באוקטובר 1997 על סדרת כתבות אודות הזמר המזרחי, שהתפרסמו במשך מספר חודשים, בשנת 1997 במוסף 7 ימים של העיתון "ידיעות אחרונות": "ערוצי השידור החלו לקרוס תחת הלחץ. עורכי המוסיקה הותיקים מבינים היום שהם חיים את האתמול ושהם עושים מלאכתם רמייה. הם חשים יום יום ושעה שעה כי קרב יום דינם ללכת. שלי יחימוביץ' משמיעה רק מוסיקה בעברית. רשת ג' משמיעה רק מוסיקה בעברית. הרדיו האזורי FM 91 משדר רק מוסיקה עברית עם הרבה מזרחי. לאט לאט יבואו כולם לנקודה שבין אינסטנבול לבגדד. כי שם מקומנו. עוד מעט קט והאצבע הקטנה הנעוצה בסכר לא תעמוד בפרץ. הנחשול האדיר בוא יבוא. אוקיאנוס מזרחי עם קולות נפלאים ישטוף את הכל. יהיה זה רק חלק מההבנה הכללית את מקומנו, מהשתלבותנו באזור שהוא ערבי. אין מה לעשות, אנחנו רחוקים מאמריקה ואנגליה, וקרובים לסוריה וללבנון. זה יקרב אותנו לדעותיהם של נרדי וזעירא ואדמון ועמנואל זמיר וגיל אלדמע ומשה וילנסקי וגם לבועז שרעבי, אביהו מדינה וטיפקס. הם יהיו הממסד. הטרבוקה תתן את הקצב, בסולם יהיו רבעי טונים, לא יהיה 'רוק' ישראלי, כמו שאין פלמנקו ופולקה ישראליים. והרוק היחיד המוכר יישאר סתם טפו, כי כך נאה וכך יאה. כשנוותר על התחליפים היווניים והטורקיים, שרכשנו בלית ברירה, תבוא מוסיקה ישראלית לשמה ושלום חנוך, אביהו מדינה, מתי כספי ובועז שרעבי יצמיחו דור שלם שידרוש וייצור מוסיקה ישראלית על שלל גווניה. שילוב של נעמי שמר עם תבליני טיפקס, וילנסקי בטעם אתניקX וסאשה ארגוב בביצועם של שלומי שבת וזהבה בן. תם עידן אריק אינשטיין הבוכה על ארצו ההולכת פייפען. תנינים, היזהרו בדמעותיכם".

סי היימן, רוקיסטית אנרגטית. אזכיר כמה מלהיטיה הבולטים: 'גיבור גדול', 'לא עובדת בשביל אף אחד', 'כמו צמח בר', 'עולם תעשייתי'.

לקראת סוף שנות השמונים, תחילת שנות התשעים, תפסו מקום בנוף המוסיקה הישראלית מספר להקות רוק חדשות. חלק מהן ניסה להדמות ללהקות הרוק המובילות בעולם. מהבולטות אפשר לציין את "נושאי המגבעת" - 'הבא בתור הוא סוס' ('צפורים מסתובבות'), "המכשפות" - 'עד העונג הבא', "מוניקה סקס" - 'מכה אפורה' ('היא אמרה לי תראה, החיים די קלים...'), 'פצעים ונשיקות', "אבטיפוס" - 'תשאירי לי מקום לחבק אותך', "נקמת הטרקטור" - 'משחק של דמעות', "גן חיות" - 'חם ומתוק', "כרמלה גרוס וגנר" - 'כרמלה גרוס וגנר', מכאן צמח ערן צור עם 'פרפרי תעתוע' ו'ערב ב' כסלו', "להקה רטורית" עם יוסי אלפנט - 'סדר יום', "תערובת אסקוט" - 'החדר האינטימי שלי', מכאן צמחו אסף אמדורסקי עם 'יקירתי' ו'משעמם' (אתה צריך אהבה חדשה), וירמי קפלן עם 'הדפוק הזה' ו'מודדת', "איפה הילד" - 'נפלת חזק', 'מה שעובר עלי', "כנסיית השכל" עם 'דברים בלחש', "היהודים" -'קח אותי', "רעש" - 'לעיתים' (מה את מבינה), "בלאגן" - 'שקט', ממנה צמחו דן תורן והסולנית דנה ברגר, "סטלה מאריס" - 'נר על החלון', "רוקפור" - 'כל כיוון', "שפיות זמנית" - 'הקיץ האחרון', "כשניקו תתחיל לדבר" - 'צל כבד'.

תופעה ראויה לציון בשנות השמונים והתשעים היא חזרה לאחור בגעגועים לחומר הישן והטוב. הנה כמה דוגמאות לשירים שחודשו: 'מיקה', 'בלדה בין כוכבים', 'לך איתה', 'שש עשרה מלאו לנער', 'סימן שאתה צעיר', 'אחכה לך'.

אחת התגליות המעניינות בתחילת שנות התשעים היא אחינועם ניני, שיצרה יחד עם הגיטריסט, גילי דור (שניהם יוצאי להקה צבאית), גוון מוסיקלי חדש. שילוב מעניין של המוצא המשפחתי התימני של אחינועם יחד עם אמריקניות (חיה בניו יורק עד הגיוס לצה"ל) יצרו מוסיקה חדשה. ההשפעה של הגיטריסט גיל דור ניכרת היטב בחשיבה ההרמונית. הזמרת הקליטה תקליטים לא מעטים גם בשפה האנגלית וזכתה להכרה בינלאומית. אחינועם זכתה להופיע יחד עם הזמר סטינג, אירוע, המהווה אחד משיאי הקריירה שלה. שמה האומנותי בחו"ל הוא נועה. השיר הבולט ביותר של אחינועם ניני בעברית הוא 'בואי כלה'. בתכנית הטלוויזיה 'שיר נולד', ששודרה במוצאי יום העצמאות (1989), קובצו יחדיו ותיקי להקות צה"ל והלהקות הסדירות מאותה תקופה. בתוכנית שרה אחינועם, עדיין זמרת בלהקה צבאית, קטע סולו, שאומר, בין היתר: 'וכמוני אין מליונים, לא מוצאים ברחובות...'. ואכן התברכה הזמרת בקול נפלא, מוסיקליות וחוש קצב מיוחד המתבטא בשילוב נגינתה בכלי הקשה בהופעותיה.

הלהקות "טיפקס" (קובי אוז היוצר המרכזי) ו"אתניX" (היוצרים: זאב נחמה ותמיר קליסקי) בחרו כל אחת על פי דרכה ליצור מוסיקה בסגנון מעורב. שילוב של מערב ומזרח. יש המכנים זאת 'סגנון אמצע הדרך'. הכיוון המוסיקלי הזה קנה לו מעריצים רבים ועזר לשני ההרכבים לשהות בצמרת שנים רבות יחסית, ולמשוך קהל רב להופעות.

קובי אוז, יוצר מקורי, הקים יחד עם מספר חברים, שליקט מקיבוצים, השוכנים סמוך לשדרות (מקום מגוריו), להקה בעלת סגנון מיוחד. להקת "טיפקס" מטפלת בעיקר בנושאים חברתיים ואישיים בדרך עממית ופשוטה. הלחנים מלווים בכלים, המוסיפים גוון אוטנטי, ובראשם האקורדיאון. שירתו של קובי אוז מלאת חן ושובביות. "הם הביאו מערב ואני את המזרח. יחד יצרנו סלט, אך הקפדנו, שהעגבנייה תישאר עגבנייה, והמלפפון, מלפפון" - שמעתי את קובי אוז אומר משפט ברוח זו באחת מהרצאותיו בבית ספר תיכון. מוסיף קובי: "בהתחלה חשבתי לעצמי, למה שירצו להשמיע ברדיו מוסיקה שלי, אני הרי משדרות, אני נמוך ומרוקאי (ואני בכלל תוניסאי). מאחר והעדפתי לדחוק מחשבות אלה מראשי, מצאתי את עצמי ביום בהיר אחד, נוסע לכיוון קול ישראל בירושלים על מנת להעביר חומר מוקלט לרדיו. בעודי יושב באוטובוס בדרך חזרה, נשמע לפתע ברדיו אחד משירי הלהקה. איזו התרגשות. ממש בא לי לצעוק לעבר יושבי האוטובוס: 'זה אני! זה אני!'" כשהוא מצביע על עצמו ושולח מבט של אושר. מסיים קובי ואומר: "אם אתם מאמינים במשהו, קומו ועשו זאת ללא חששות וללא רגשי נחיתות". משירי טיפקס: 'התחנה הישנה', 'יש לי חברה', 'בתוך נייר עיתון', 'מה עשית', 'סתם, זה הכל סתם', 'למה הלכת ממנו', 'והפעם: שיר אהבה'.

תוך שימוש אוריינטלי במילים כמו: ציפור, מקדש, נחש, גן, ירח ומדבר, יצרו תמיר קליסקי וזאב נחמה שירים בסגנון ייחודי. בחלק משירי הלהקה משולבים אלמנטים של דאנס ורוק. סגנון שירתו של הסולן זאב נחמה "תפור" על הלהקה. 'תותים', 'ג'סיקה', 'כתם הפרי', 'ציפור מדבר', 'קטורנה מסאלה' (יחד עם זהבה בן), 'אגדת השמש והירח' (יחד עם ריטה), הם חלק מרפרטואר עשיר, שהקליטו אתניX. לאחרונה (סוף 1997) שילבו "אתני"X את הזמר המוכשר אייל גולן בשיר 'צאי אל החלון', שהביא פרסום לזמר הצעיר ודחיפה נוספת לקריירה של הלהקה. שירים נוספים של גולן: 'לב של גבר', 'בלעדייך'.

'מנגו בננה', 'ענבל', 'קפה טורקי', 'שולה' הם שירים, שהקליטה להקת "אטרף". שירי הלהקה מזכירים מקצבים ברזילאים מחושמלים. כמו כן, מבצעת הלהקה שירים במקצב ה'צ'ה צ'ה'.

קשה להתעלם מן העובדה, שרוב המבצעים, המזוהים עם השירה הים-תיכונית, התברכו בקולות איכותיים, מה שלא תמיד נכון לגבי הסגנונות האחרים. אזכיר כמה מן הזמרים (פרט לאלה שהוזכרו בעמודים קודמים), שהפליאו בקולם והגישו לנו להיטים נפלאים המצליחים להלהיב כל קהל בכל הזדמנות: נתי לוי - 'סוכר', אבי פרץ - 'קשה לי', ג'קי מקייטן - 'מענטזת', 'מריומה', 'אני מראש העין', ישי לוי - 'תלתלים שחורים', 'רעיה', 'רקדי', יואב יצחק - 'זה הזמן לסלוח', 'פני מלאך', 'כל הנחלים', איתן מסורי - 'אלוהים נתן לך', פיני חדד - 'את לא לבד', אלי לוזון - 'איזו מדינה', 'גשם' וציון גולן, ששר בעיקר שירים תימניים שורשיים - 'ג'מעה'. לרשימה זו אוסיף מספר זמרים, השרים בסגנון שירי הבכי הטורקיים: עופר לוי - 'אוהב לחיות', זהבה בן - 'טיפת מזל', אבי ביטר - 'נתתי לך'.

אביב גפן, הינו, ללא ספק, התופעה הבולטת ביותר בשמי המוסיקה הישראלית בשנות התשעים. 'מילארד טועים', 'לבכות לך', 'האם להיות בך מאוהב', 'בוקר טוב איראן', 'עכשיו מעונן', מהווים מדגם משיריו הרבים שכבשו את לב הנוער בארץ. "אנחנו דור מזוין", "בוכה על הקבר של אימא שלי", "ראש הממשלה שיכור", "נקבור את הרובים ולא את הילדים", אמרות ומשפטים כגון אלה, עוררו הדים בציבור, בעוד התקשורת תורמת להמולה את חלקה הלא כל כך צנוע. היו שאמרו: "שלא ישיר, שיכתוב". מסתבר, שהיוצר המחונן, שהעיד על עצמו בפומבי שהוא בעל קול של צפרדע, הוא מגיש מוכשר וכריזמטי, שהצליח לסחוף אחריו מעריצים רבים. העובדה, שאביב שר את רוב שיריו בעצמו, מהווה את הכוח המניע של הקריירה שלו. אולם, השירים 'לבכות לך' ו'אתה פה חסר לי', שבוצעו בהתאמה על ידי אריק אינשטיין ונורית גלרון, הוסיפו להכרה בגפן כיוצר חשוב. 'אתה פה חסר לי' היה למעשה השיר הראשון שכתב אביב גפן (יחד עם אחותו שירה) לאמן אחר.

נורית גלרון חשפה את היוצר הצעיר לקהל בוגר, וכך העניקה לגיטימציה וחשיבות של מעבר לתופעת אליל הנוער. באמצע שנות התשעים עלו על מפת המוסיקה הישראלית מספר יוצרים צעירים נוספים, המבצעים את שיריהם בעצמם. עברי לידר ('תמיד אהבה'), סיוון שביט ('הכחול האפור'), רונית שחר ('שלום לתמימות', 'אהוב יקר'), מיקה קרני ('מיטשל', 'כל קיץ'), אביתר בנאי ('מתי נתנשק', 'תתחנני אלי', 'שמתי לי פודרה', 'כלום לא עצוב'), אריאל הורוביץ ('יאללה ביי'), דודי לוי ('כל הזמן שבעולם'), יוצא להקת נוער שוליים שהייתה להקה בולטת בסוף שנות השמונים. סולן הלהקה היה מיקי אגי. בין שירי הלהקה 'ציירי לך שפם', וגרסת כיסוי לשיר 'לך אתה'.

חלק לא מבוטל מהתכנים אצל היוצרים החדשים, בא לבטא את דור אבדן התמימות, המתייחס לחיים בצורה בוגרת ומפוכחת יותר. "שלום לתמימות/ למדתי גם אני לשקר/ לא יקרה לי דבר אחרי שאמות/ אין בסוף עולם אחר". (רונית שחר). "מישהו נכנס לחנות דווקא נחמד מאוד/ רגע כואב בחזה ופתאום נופל ומת/ בגיל 46 עם בית ואישה/ ורגע אחד בחזה ואישה אחת תישן לבד/ לה לה לה.../ כלום לא עצוב הכל כרגיל". (אביתר בנאי).

העובדה הסטטיסטית, שלפחות שני שלישים מהשירים המולחנים הם שירי אהבה, לא השתנתה גם בשנות התשעים. אולם, חל שינוי מסוים בגישה ויש פחות אידיאליזציה של האהבה לעומת השנים הקודמות. פה ושם מופיעות שורות המזהירות אותנו מפניה ומהמחיר שהיא גובה. "אהוב יקר... לאהוב אותך זה לשלם בכאב" (רונית שחר). "אישה שאומרים לך/ אל תיקח ממנה דבר/ תמיד היא תמכור לך סם אהבת אמת/ כמו בסמים תפול נופלים החיים/ נפלת חזק ותודה שאתה בכלל לא שולט בחיים שלך/ משותק רגשני מנותק" (חמי רודנר ולהקת איפה הילד). ורק הזמר המזרחי נותר כאי של תמימות ואידיליה, משב רוח קליל על תהום הבגרות והפיכחון... ואולי מוטב שכך. ("יפה שלי, למענך אני אשכח את חולשותיי" - אייל גולן, 1998).

אחד המפעלים שהפך למסורת בזמר העברי בארץ הוא פסטיבל ערד. כאשר 'המציאו' אותו בתחילת שנות השמונים, היו השירים העבריים השורשיים, הידועים כשירי ארץ ישראל היפה, הסיבה והנושא המרכזי. האולמות הגדולים (יחסית) בעיר הדרומית שימשו במה ליוצרים ולחבורות הזמר. בחלוף הזמן, שינה פסטיבל ערד את פניו. בהדרגה, נוספו מופעי רוק באולמות ובחוצות שמשכו את הנוער. הצעירים החלו לזרום בהמוניהם והפכו את הפסטיבל לאירוע עשיר ומגוון יותר. קשה לי לספר על פסטיבל ערד מבלי להזכיר את האסון שבו נרמסו למוות מספר בני נוער, בשעה שנדחסו לשער הכניסה על מנת לצפות בהופעת הפרידה של להקת משינה. המופעים הופסקו מיד והקהל התפזר בראש מורכן. לאירוע הקשה הייתה השפעה על הפסטיבלים שבאו לאחר מכן. עד כמה שידוע, ישנה מגמה להשיב לפסטיבל ערד את האופי והסגנון שאפינו אותו בשנותיו הראשונות.


אדם הֶפטר 03-9308679 / 052-5381395
adam-h@013.net
©Copyrights 2009 EliArgon.com All rights reserved