אדם הפטר: מוסיקאי ואמן
אדם הפטר: מוסיקאי ואמן

היסטוריה קצרה של הזמר העברי
"ההיסטוריה הפנימית של עם שוכנת בתוך שירתו"
מאת: אדם הפטר

תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל שזורות כחוט השני בזמר העברי... ולהפך: הזמר העברי עובר כחוט השני בתולדות יישוב הארץ: דרך העליות, במאבק לעצמאות, במאורעות שמחים ועצובים, דרך הקמת המדינה והתגבשות החברה הישראלית. מילים וצלילים מצטרפים למרקם מופלא, היוצר את תמונתה של חברה צעירה בהתהוותה.

ואני אדם הפטר, רואה את עצמי כמשל לזמר העברי: כור היתוך מוסיקאלי שקלט לתוכו השפעות שונות ורבות ומתגבש כאדם ויוצר באמצעותן. מתגבש, כי התהליך עדיין בעיצומו...

הכנת הספר היוותה עבורי מסע שורשים מוסיקאלי. אני זוכר את עצמי ילד בן ארבע וחצי, עולה חדש מפולין, 1957, יושב בצריף במעברה, מוקסם מהמלחין עמנואל זמיר, שבא אלינו ללמד את זמרת הארץ. בהמשך, משחק כדורגל בשכונה בחולון וקולה של אמא ז"ל נשמע צועק מן המרפסת: "אדם! תעלה! יש ברדיו 'על חָסַכִין', ואני מזנק הביתה, ובעוד רגע יושב ומתופף עם שני מזלגות על רצפת הדירה את 'שיר השוק' של התרנגולים.

בגיל תשע כבשה את לבי זמרת בת ארבע עשרה: הֶלֵן שָפִירוׁהבריטית, ששרה בקול בוגר ונמוך להיט קצבי שהתנגן בראשי שנים רבות. שוב אני נזכר בקולה של אימי: "אדם, בוא מָחֶר, יש ברדיו חֶלֵן שָפִירוׁ - 'ווֹקִינְג בֶק טוּ חָפִינֶס'" (Walking back to happiness).

בו זמנית התוודעתי לניחוחות המוסיקה עם השפעה תימנית, וזאת בעזרת חברי לספסל הלימודים , שלמה, בבית הספר היסודי. שרנו כצמד כמעט כמו הצמד הנערץ, העמרנים, שאת שיריהם, שנכתבו באווירה מזרחית משהו, הלחין יוסף הדר, צבר מרקע פולני... אהבנו את הדודאים, השתגענו על להקות מחוץ לארץ: ה"ביטלמניה" לא פסחה עלינו, קיר שלם של תמונות בחדרי היה מוקדש לחיפושיות, אלילי הזמר הלועזי. נקטתי גם עמדה ברורה ביריבות התמידית בין אלביס פרסלי וקליף ריצ'רד, לצידו של אלביס, כמובן...

המצעדים, הלועזי והעברי, חיו והתנגנו אצלי יחד בהרמוניה. בגיל עשר כבר החלטתי שאני מנגן בגיטרה, למדתי קצת תווים והרמוניה, אך בעיקר אלתרתי אקורדים לליווי. המשכתי לתופף כמעט על כל דבר: כסאות, שולחנות, סירים, צלחות, בקבוקים, ומה לא. הגיטרה ואני לא נפרדנו לרגע עד עצם היום הזה. במלחמת ששת הימים, אני זוכר, בשעת האפלה מוחלטת, הוצאתי את הגיטרה וארגנתי בגיל ארבע עשרה שירה בציבור לכל השכונה, 'ירושלים של זהב' בחושך מוחלט. התגייסתי לצבא כשבאמתחתי מטען שירים ישראליים ולועזיים רבים. בקורס מ"כים, גם כשהיה צפוף בתוך אוהל הסיירים, מצאתי מקום גם לגיטרה שלי. ניגנתי, שרתי וליוויתי אחרים. אין כמו הגיטרה לחבר בין אנשים. מאוחר יותר הצטרפתי ללהקת השריון (כזמר ולעתים נגן גיטרה). להקה צבאית היתה חלומו של כל צעיר או צעירה שעסקו באומניות הבמה. בלהקה פגשתי באלון בלפולסקי, זמר טנור מצוין, שהדביק אותי בחיידק המוסיקה הדרום אמריקנית. ומאז ועד היום, כבר יותר מעשרים וחמש שנה, של ידידות ועשייה מוסיקאלית משותפת, נקשרה דרום אמריקה לדרום פולניה לנצח...

הזמר העברי שניזון מהשראה מגוונת ממקורות שונים, עדיין מחפש את דרכו. השיר הישראלי מחפש את עצמו כל יום, בין מזרח למערב, בין חסידי לחילוני, בין לועזי לעברי...

מיזוג הגלויות מביא בצד השילוב המבורך גם לכך, שבהדרגה, נמוג הצליל המיוחד שהביאה עמה כל עדה ועדה, והפך את הזמר העברי למשהו בינלאומי.

בהכנת הספר נעזרתי כמובן בכלי התקשורת השונים. כמו כן עמדה לזכותי העובדה שזכיתי לצפות לאורך שנות חיי בהופעותיהם של לא מעט מבצעים שיוזכרו כאן בהמשך. אך בעיקר שאבתי את הכוח והרצון לכתוב את הספר הזה מתוך תחושה שאני בא מתוך העניין ולא כצופה מהצד. לא אחטא לאמת אם אציין שזכיתי לשיר ולנגן ביחד ולחוד מהבלדה השקטה ועד השיר ה"רוקיסטי" ביותר שיופיעו בספר.

ניסיתי להביא את סיפורו של הזמר והפזמון הישראלי דרך שירים, לחנים ופזמונים, שבלטו לאורך השנים. מובן, שלמעלה מחמישה עשורים של יצירה עשירה ומגוונת, אינם נושא שניתן לסכם במספר עמודים, אך מטרתי הייתה להציג מעט המכיל את המרובה. הדגשתי את היוצרים החשובים בכתיבה בהלחנה ובביצוע, אלה שהצליחו להטביע את חותמם למשך שנים ארוכות. בשמעי היום שירים ישנים בביצועים מחודשים, רציתי לעשות מעט "סדר בבלאגן" ולתת ליוצרים והמבצעים המקוריים את הכבוד המגיע להם. השתדלתי להקיף את המיטב. למרות זאת, אם שכחתי מישהו, אני מתנצל על כך מראש.


אדם הֶפטר 03-9308679 / 052-5381395
adam-h@013.net
©Copyrights 2009 EliArgon.com All rights reserved